התקנת קווי כבלים במגשים ובצינורות היא שיטה נפוצה במפעלים תעשייתיים ומתקני חשמל שונים. גישה זו מיושמת בדרך כלל באופן גלוי על קירות ותקרות בסביבות מגוונות, כולל אזורים יבשים, לחים, בעלי טמפרטורה גבוהה ומסוכנים לאש, כמו גם חללים עם אטמוספרות אגרסיביות כימית. היא מוצאת יישום עיקרי במבני תעשייה, חדרים טכניים, מרתפים, מחסנים, סדנאות ומתקנים חיצוניים.
הגדרת הרכיבים: מגשים לעומת תעלות
שיטת ניהול כבלים פתוחה זו משתמשת במגשים ובצינורות לארגון מערכות חשמל וזרם נמוך, תוך הבטחת גישה קלה ובדיקה ויזואלית של נתיבי הכבלים.
מגשי כבלים הם מבנים פתוחים, בלתי דליקים, דמויי שוקת, העשויים מחומרים שונים. הם מתפקדים כמסגרת תומכת, מקבעים את מיקום הכבלים אך אינם מספקים הגנה מפני נזק פיזי. תפקידם העיקרי הוא להקל על ניתוב בטוח, מסודר וניתן לניהול. במסגרות מגורים ומנהליות, הם משמשים בדרך כלל לחיווט מוסתר (מאחורי קירות, מעל תקרות תלויות או מתחת לרצפות מוגבהות). הנחת כבלים פתוחה באמצעות מגשים מותרת בדרך כלל רק עבור קווי חשמל תעשייתיים.
תעלות כבלים הן חלקים חלולים סגורים (מלבניים, מרובעים, משולשים וכו') עם בסיס שטוח וכיסויים נשלפים או מוצקים. בניגוד למגשים, תפקידם העיקרי הוא להגן על הכבלים הסגורים מפני נזק מכני. תעלות עם כיסויים נשלפים משמשות לחיווט פתוח, בעוד שתעלות מוצקות (עיוורות) מיועדות להתקנה נסתרת.
שניהם מורכבים על מבנים תומכים לאורך קירות ותקרות, ויוצרים "מדפים" לכבלים.
חומרים ויישומים
בהתאם לתקני התקנה חשמלית, מגשי כבלים ותעלות מיוצרים ממתכת, חומרים לא מתכתיים או חומרים מרוכבים.
מגשי/תעלות מתכת: עשויים בדרך כלל מפלדת מגולוונת, נירוסטה או אלומיניום. פלדה מגולוונת מציעה עמידות מצוינת בפני קורוזיה, מה שהופך אותה למתאימה לשימוש פנימי וחיצוני על משטחים שונים. ניתן להשתמש בתעלות פלדה באופן פתוח בחדרים יבשים, לחים, חמים ומסוכנים לאש, בהם תעלות פלדה אינן חובה אך אסורות באטמוספרות לחות, רטובה במיוחד, אגרסיביות כימית או נפיצות.
צינורות לא מתכתיים (פלסטיק): עשויים בדרך כלל מ-PVC, ומשמשים לכבלים במתח נמוך בתוך הבית, במיוחד בבתים ובמשרדים. הם חסכוניים, קלים, עמידים בפני לחות ומשתלבים היטב עם חללי פנים. עם זאת, הם חסרי חוזק, בעלי עמידות נמוכה יותר לחום, אורך חיים קצר יותר ויכולים להתעוות מחום הכבל, מה שהופך אותם ללא מתאימים לשימוש חיצוני.
מגשים/תעלות מרוכבים: עשויים משרפי פוליאסטר סינתטיים ופיברגלס, מוצרים אלה מציעים חוזק מכני גבוה, קשיחות, עמידות בפני רעידות, עמידות בפני לחות וכפור, עמידות בפני קורוזיה/קרינת UV/כימיקלים ומוליכות תרמית נמוכה. הם קלים משקל, קלים להתקנה ובעלי חיי שירות ארוכים. זמינים בסוגים מוצקים או מחוררים, פתוחים או סגורים, והם אידיאליים לתנאים תובעניים, הן בתוך הבית והן בחוץ, כולל סביבות אגרסיביות.
מגשי בטון מזוין: משמשים לנתיבי כבלים תת-קרקעיים או בגובה הקרקע. הם עומדים בעומסים כבדים, עמידים, עמידים למים ועמידים בפני שינויי טמפרטורה ותנועות קרקע, מה שהופך אותם למתאימים לאזורים סייסמיים וקרקעות רטובות. לאחר ההתקנה והמילוי החוזר, הם מספקים הגנה מלאה לכבלים הפנימיים, ועדיין מאפשרים בדיקה ותיקון קלים על ידי פתיחת המכסה.
זני עיצוב
מחוררים: כוללים חורים בבסיס ובצדדים, מה שמפחית משקל, מאפשר הרכבה ישירה ומספק אוורור למניעת התחממות יתר של הכבל והצטברות לחות. עם זאת, הם מציעים פחות הגנה מפני אבק.
מוצק: בעלי בסיסים ומשטחים מוצקים ולא מנוקבים, המציעים הגנה גבוהה מפני גורמים סביבתיים, אבק ומשקעים. הדבר בא על חשבון קירור טבעי מוגבל של הכבל עקב חוסר אוורור.
סוג סולם: מורכב ממעקות צד מוטבעות המחוברות באמצעות תומכים צולבים, בדומה לסולם. הן עומדות היטב בעומסים כבדים, אידיאליות למסלולים אנכיים ולנתיבים פתוחים, ומספקות אוורור וגישה מצוינים לכבלים.
סוג חוט: עשויים מחוט פלדה מגולוון מרותך. הם קלים מאוד, מספקים אוורור וגישה מקסימליים, ומאפשרים הסתעפות קלה. עם זאת, הם אינם מיועדים לעומסים כבדים והם הטובים ביותר עבור מסלולים אופקיים קלים ופירים של כבלים.
בחירה והתקנה
בחירת הסוג והחומר תלויה בסביבת ההתקנה, סוג החדר, סוג הכבל וגודלו. מידות המגש/צינור חייבות להתאים לקוטר הכבל או לצרור עם קיבולת פנויה מספקת.
רצף התקנה:
סימון מסלול: סמנו את הנתיב, תוך ציון מיקומי תמיכה ונקודות חיבור.
התקנת תמיכה: התקינו מתלים, סוגריים או קולבים על קירות/תקרות. נדרש גובה מינימלי של 2 מטרים מהרצפה/פלטפורמת השירות, למעט באזורים הנגישים רק לצוות מוסמך.
הרכבה על מגש/צינור: אבטחו את המגשים או הצינורות למבנים התומכים.
מקטעי חיבור: מגשים מחוברים באמצעות לוחות חיבור עם ברגים או ריתוך. צינורות מחוברים באמצעות מחברים וברגים. איטום החיבורים הוא חובה בסביבות מאובקות, גזים, שמנוניים או רטובים ובחוץ; חדרים יבשים ונקיים עשויים שלא לדרוש איטום.
משיכת כבלים: משיכת כבלים מתבצעת באמצעות כננת או באופן ידני (לאורך קצר יותר) על גבי גלילים מתגלגלים.
הנחת וקיבוע כבלים: הכבלים מועברים מגלילים למגשים/צינורות ומאובטחים.
חיבור וקיבוע סופי: הכבלים מחוברים ומהודקים סופית.
שיטות הנחת כבלים במגשים:
בשורות בודדות עם מרווחים של 5 מ"מ.
בחבילות (מקסימום 12 חוטים, קוטר ≤ 0.1 מטר) עם 20 מ"מ בין צרורות.
באריזות עם מרווחים של 20 מ"מ.
במספר שכבות ללא פערים.
דרישות הידוק:
מגשים: צרורות מאובטחים באמצעות רצועות כל ≤4.5 מטר אופקית ו-≤1 מטר אנכית. כבלים בודדים על מגשים אופקיים בדרך כלל אינם דורשים קיבוע, אך יש לאבטח אותם בטווח של 0.5 מטר מסיבובים/ענפים.
תעלות: גובה שכבת הכבלים לא יעלה על 0.15 מטר. מרווחי הקיבוע תלויים בכיוון התעלות: לא נדרש עבור חיבור אופקי עם מכסה כלפי מעלה; כל 3 מטר עבור חיבור צדדי; כל 1.5 מטר עבור חיבור אופקי עם מכסה כלפי מטה; וכל מטר עבור חיבורים אנכיים. כבלים תמיד מקובעים בנקודות קצה, כיפופים ונקודות חיבור.
הכבלים מונחים כך שיאפשרו שינויי אורך עקב שינויי טמפרטורה. אין למלא מגשים ותעלות יותר מחצי גובהם כדי להבטיח גישה לתחזוקה, תיקונים וקירור אוויר. יש לתכנן את התעלות כך שימנעו הצטברות לחות, באמצעות פתחי בדיקה ומכסים נשלפים. תגי סימון מותקנים בקצוות, בכיפופים ובענפים. יש להאריק את כל מערכת המגשים/תעלות.
סיכום יתרונות וחסרונות
יתרונות:
קלות תחזוקה ותיקון הודות לגישה פתוחה.
התקנה חסכונית בהשוואה לשיטות או צינורות נסתרים.
עבודה מופחתת עבור חיבור כבלים.
תנאי קירור מצוינים לכבלים (במיוחד עם מגשים).
מתאים לסביבות מאתגרות (כימיות, לחות, חום).
ניתוב מאורגן, ריחוק בטוח מסכנות והרחבת מערכת קלה.
חסרונות:
מגשים: מציעים הגנה מינימלית מפני השפעות חיצוניות; התקנה פתוחה אסורה בחדרים לחים.
תעלות: מספקות הגנה מכנית טובה אך עלולות להפריע לקירור הכבלים, ובכך להפחית את קיבולת הזרם.
שתי השיטות דורשות מקום משמעותי ובעלות מראה אסתטי מוגבל.
זמן פרסום: 28 בנובמבר 2025